מי מפחד מחשיפה? פרסום בפייסבוק לעסקים בעידן דיגטלי

28 מאי 2017

מה הקשר בין תכניות ריאליטי והעסק שלכם, ואם כולנו רוצים חשיפה למה אנחנו בעצם כל כך מפחדים ממנה?

לא מעט רגעים קסומים גורמים לנו להזיל דמעה, וגם היא דמעה של קיטש אני אומר "אז מה?!" אם התרגשנו, כנראה שהיה שם משהו כן ואמיתי שצבט לנו טיפה והזיז לנו משהו בבטן.

בעולם הצילום דיבר רולאן בארת' על פונקטום וסטודיום. מצד אחד, הדבר הזה שהוא תלוי ידע מוקדם או משקעים תרבותיים וכן מה שאנחנו מביאים איתנו מהבית, ולצידו, הממד הרגשי – הדבר הזה שעושה לנו משהו בבטן ואנחנו לא תמיד יודעים להגיד מהו. השילוב של השניים, אם הוא מוצלח, הוא זה שעושה את הצילום שאנחנו מתבוננים בו לכל כך טוב.
בעולמות שאינם קשורים באומנות הצילום, לפחות לא במישרין, אנחנו נחשפים למקומות שכמו שכתבתי, שגם אם הם קיטש – הם מרגשים ומעוררים בנו משהו חדש לחשוב עליו.

דוגמאות טובות לכך יש בשפע מתכניות הריאליטי בדגש על תכניות השירה, הרי גם זו אומנות, לא?
לבמה מגיעה מישהי כמו ספיר סבן או עדן בן זקן. האחת שקטה וביישנית מיהוד והשניה מקרית שמונה הרחוקה, מספרת על שיר באנגלית שאת שמו אנחנו לא מצליחים לפענח. היא עולה באוברול המנומר שעלה "שלושים שקל" היא מתגאה לספר, ולא משאירה אותנו אדישים, מוכנים לבושות שעתידות לכאורה לבוא.

אנחנו מסתכלים על כל אחת מהן אולי בעין עקומה בהתחלה, כל אחת מסיבותיה שלה, או שלנו אם להיות כנים לרגע. אבל אז, אז מגיע רגע האמת ומגיע תורן לשיר. יש שקט מוחלט באולם, אנחנו מתכווצים בכיסא, מתכוננים לפדיחה, שאנחנו רוצים–לא רוצים לראות, מחדדים את חוש השמיעה לקראת הרגע שעוד אמור להיות במילות החיפוש של גוגל ויוטיוב "הפדיחה של..." ואז זה מתחיל.

כל אחת מהן ברגע שלה ועוד ברבים אחריהם מפליאה בקולה, קול כל כך מיוחד שאולי אפילו הן בעצמן לא ידעו כמה הוא טוב. המעמד, הבמה, הקהל המופתע והמנטורים ההמומים. כל אלו ברגע קטן וחף ממניירות מביאים להרבה דמעות אצל כל מתמודדת, וכן, אפילו אצלנו – הציניקנים הכי גדולים.
קמים ומוחאים כף, כולנו מבינים את הפדיחה, והפדיחה היא שלנו.


אז כן, בין אם אתם אוהבים סגנון מוזיקלי כזה או אחר, זה ממש לא משנה. עדן בן זקן היא לגמרי מלכת השושנים וספיר סבן היא באמת זו שהגיע לה לזכות. בגלל הקול. בגלל הכל.

אבל איך זה בכלל קשור לעסקים? לא. ממש לא התבלבלתי באתר, ומיד תבינו למה.
לכל כך הרבה בעלי ובעלות עסקים ואפילו ארגונים וחברות, להם אני מעביר סדנאות פייסבוק אישיות או מנהל עבורם באופן שוטף את עמוד הפייסבוק העסקי וחשבונות הפרסום, רוצים כמעט רק דבר אחד – חשיפה.
"שיכירו אותי" "שידעו עלינו" "שיבואו לקנות".

בהצהרות הבומבסטיות האלו חשוב לי לקחת את הלקוח עשרה צעדים אחורה, להוריד איתו שלושה הילוכים ולשאול: "מי אתה?" לא בזלזול חלילה, אלא בצורה כנה, נקיה ואמיתית. חשוב לי להבין מי האיש או האישה שעומדים מאחורי העסק. (לפעמים זה באמת איש ואישה, בני זוג שעובדים בעסק ביחד ואז הפגישה נראית כמו פרק בתכנית של אלון גל, אבל זה כבר סיפור לכתבה אחרת..)

אחרי שאלת ה"מי את/ה?" חשוב לי להבין מהם, איפה הם רואים את עצמם חצי שנה או שנה מתחילת הפרסום, וביחד אנחנו מגדירים יעדים ברורים ותקציב.
אבל... תמיד, תמיד. אחרי התחקיר הקצר, הם חוזרים לאמירה המוחלטת מבחינתם: "אנחנו רוצים חשיפה". ואני איתם. אני בעד. זה ברור. הרי בלי חשיפה לא אגיע איתם לגולשים חדשים וללקוחות פוטנציאליים.

אנחנו עוברים על האפשרויות של פרסום בגוגל, פרסום ושיווק בפייסבוק, קמפיינים ממומנים, עמוד נחיתה אם יש צורך, מיתוג מחדש, אתר חדש שיהיה מותאם למובייל, צילומי תדמית, וידאו שיווקי וכן הלאה, ואז האסימון נופל. הם פתאום מבינים את המשמעות של חשיפה, של אתר נכון, של תכנים חדשים ושל וידאו. הם מבינים שיתחילו לראות אותם ואת העסק שלהם, וכן, שאולי גם לקוח עלול למשל להתלונן בפייסבוק.

אגב, לעניין הזה אני תמיד מסביר להם שלקוח שמתלונן בפייסבוק זה מעולה. הרי הוא יכול היה לכתוב פוסט בעמוד הפרטי שלו, לתייג אותנו ולהפיץ את הדברים הלאה בצורה שאין לנו שליטה עליה, ובמקום זאת הוא בחר לכתוב ביקורת שלילית או להתלונן בהודעה בעמוד העסקי. וזה מעולה. למה? כי עכשיו אני יכול ביחד איתו לראות מה קרה, ולפתור את הבעיה. מול הגולשים, אחרי הטיפול, אני יכול להראות את רמת השירות הגבוהה של העסק ואת הבעיה שנפתרה לשביעות רצון הלקוח.

וזו רק דוגמה קטנה. יש המון דוגמאות לחשיפה של עסק. בין אם בפוסט הבנוי מטקסט ותמונה, בין אם כוידאו רגיל, וידאו LIVE או צילומי סטילס ובין אם כוידאו תדמיתי שיווקי. לכל אחד מערוצי החשיפה השונים יש תוצאות, ונכון, לא בטוח שאת כולן נאהב.

אז מה עושים? מוותרים? לא עולים לבמה ולא מופיעים כי אנחנו מפחדים ממה הקהל יגיד או אם נזייף?
כנראה שנזייף לפעמים. אנחנו בעלי עסקים אבל אנחנו קודם כל בני אדם, ורק כי אולי נטעה בעתיד, זו ממש לא סיבה לוותר על החשיפה שלנו.

כן! יראו אותנו בוידאו ויראו אותנו בוידאו לייב. וכן! השיער שלנו אולי לא יהיה הכי מסודר ובאמצע הצילום יעבור מישהו, או שציפור תצייץ ברקע או שבדיוק המלצרית תבוא ותשאל מה אנחנו רוצים להזמין (אם בחרתם לעלות ללייב בבית קפה). הכל הולך והכל תקין ולגיטימי.

ברור שצריך לעשות את המקסימום בשביל שהצילומים יהיו טובים ככל שניתן ובוודאי כשאנחנו מדברים על וידאו מקצועי-שיווקי, אבל אסור לנו לוותר על החשיפה הזו.

וידאו טוב הוא גם וידאו שהוא לא עשוי מידי ופוסט טוב הוא פוסט שמורכב מתמונות לא יפות מידי. למה? כי אלו אוטומטית מתפרשים אצלנו הגולשים כפרסומת ואז? אז אנחנו פשוט מדפדפים האלה.
מתי אנחנו כן עוצרים לקרוא פוסט או לצפות בוידאו? כשהם נראים לנו אמיתיים ואותנטיים, ובעיקר בעיקר כשלא מנסים לפרסם לנו ולמכור לנו.

אז אל תפחדו לתת לעסק שלכם לעלות לקדמת הבמה. אם הוא טוב (ורק אתם יודעים כמה הוא טוב) קחו אותו צעד אחד קדימה, ושלב אחר שלב תתחילו לפרסם אותו. תכתבו, תשירו, 'תופיעו' את העסק שלכם ותראו לכולם כמה אתם טובים במה שאתם עושים.

על הביישנות, חוסר הביטחון הקטן והחשש ש"יראו אותי" נעבוד ביחד, וגם אם יהיה זיוף קטן פה ושם, אל דאגה – אני פה בשבילכם לכל שאלה.

בהצלחה,
אלעד